The following is a loose translation of an article (below is the original in Hebrew) by Menachem Rehat that was published in the Hebrew weekly, Matzav Ha'Ruach, this past week
The call to boycott the enlightening sefarim of the respected posek Rabbi Eliezer Melamed 'Pearls of Halacha', which adorn the bookcase in every national religious home, continues to destroy the Zionist-religious camp.
This divisive virus continues to wreak havoc on the public, as if a self-destructive mechanism had been implanted, all this on the basis of extremists and "fine'shemekers"
This time the arrows were pointed at Rabbi Eliezer Melamed, the rabbi of Har Bracha and Rosh Yeshiva, a Talmud Chacham and a "Yirei Shmayim" who authored a series of enlightening sefarim titled 'Pearls of Halacha', a person who is an "Ish Tamim" a Tzaddik and straightforward man, who is "tocho ke'baro"
Why the boycott?
The outrage apparently came from the fact that Rabbi Melamed came to the conclusion that the reforms proposed in koshres and conversion by Minister Kahana are just fine (this is also the opinion of other rabbis, including Rabbi Madan and Rabbi Ram HaCohen and others), which is contrary to the common opinion of the ultra-Orthodox position that believe that these reforms are endangering Yiddishkeit . Rabbi Melamed thinks differently, and his opinion was formed out of his immense knowledge of halacha.
But this position on Kahana alone, was not enough to support banning his sefarim. So they then they added that Rav Melamad is a "tzidoikie: because he had a conversation on Zoom with a Reform US rabbi, who is actually studying from frum sefarim exclusively.
Gevald! - Oh Tate. So he spoke, So What?
So will we ban The Lubavitcher Rebbe who greeted at least two Reform rabbis on Sunday when he distributed dollars? What about Rabbi D. Soloveitchik of Boston, Rabbi Emanuel Jakubowicz of England, Rishon Lezion Yitzhak Nissim, and other greats who spoke to Reform Rabbis, including the rabbi who boasted and called the reform rabbi Herbert Weiner "my friend?"
It was further alleged against him, that in the book of halakhah dedicated to the purity of the family, (as many poiskim who preceded him did) he dealt with tznees matters publicly.
Note: His rulings is not against the halacha, nor is his rulings criticized by his critics. They are only upset because he dared publicize it.
There have always been halachic debates in Klall Yisrael. Each daf in Gemara contains different opinions. But no rabbi from the gemarra ever disqualified their rivals, as long as they operated in the field of halakhah and according to the tradition of the ruling. Beit Hillel did not dream of boycotting Beit Shamai; Rabbi Eliezer did not boycott Rabbi Akiva, and Rabbi Yochanan did not boycott Rish Lakish. None of them pushed his opinion bar until there was bloodshed. When did we hear that rabbis appointed themselves a halakhic 'thought police'?
It is indeed clear that it is quite permissible to disagree with the rulings of Rabbi Melamed as well, as long as the beautiful principle taught by Chazal holds: That one should still love each other: But to call the opposition weird names like ‘Reformers’, ‘Greeks’, ‘little rabbis who confuse the mind’, in an halakhic controversy?
History has shown that the imposition of boycotts and condemnations on books of Halacha and thought, is an excellent way to get people to go out and buy them, and it is in fact a great sales promotion, as long as the subject of the boycott is God-fearing, and is immersed in the tents of Torah.
Five times boycotts were imposed on Maimonides' writings, until his books were brought to the fire in 1233 because the "Mishna Torah" that he authored were "Books of Apikorsas".
The same is true of the Ramchal. The rabbis of Venice boycotted his writings, and then these very banned sefarim of the Ramchal became the favorites of the Vilna Gaon.
But why go so far back in history?
Only 103 years ago, the zealots of Jerusalem threw mud at the giant, Rabbi Kook, distorted his writings and claimed that they contained apikorses, to the point of being called a reformist and perhaps a Christian. Turns out after all these years thousands of Talmidim are still learning his sefarim while his opponents are "batel be'shishim"
104 years ago, all the rabbis and rebbe of Poland started a world war against the blessed initiative of a modest Jewish seamstress from Krakow, named Sarah Schnirer. The affluent of the community would send their daughter to Polish schools. the result was that these girls who acquired a Polish education hated their un-educated neighbors and refused to associate with them. Before Sarah Shnirer's eyes, 400 girls converted to Christianity, and the others degenerated into prostitution.
The rebellious seamstress realized that this could no longer continue. In 1918, she founded the first school for ultra-Orthodox girls, called Beit Yaakov.
What did the rabbis and rebbe not do to tarnish her name, when they discovered that the girls were studying - heaven forbid! - Chumash and Rashi, Pirkei Avot and Jewish thought?
"Chadash Asur min ha'Torah 'New is forbidden from the Torah,' they slammed it. The courtyard in Belz invented the nickname 'Beit Esauv' for Sara Shnirir's Bais yaakov.
But since then this "Beit Eisav" took off and swept away all of ultra-Orthodox Judaism. From underneath the bottom of the social ladder, Schnirer rose above all and was able to establish her school to the most prestigious status in the crown of ultra-Orthodox education. Rabbi Shimshon Pincus ztl said: “Schnirer, who never studied a single page of Gemara, is the one who saved the whole world of Torah. If it weren't for her, there would be no mention of the Torah in our generation"
This important historical lesson teaches you that from a historical point of view, boycotts do not leave a lasting impression, and are respected as long as the subjects of the boycotts operate within the framework of halakhah. The real reality is stronger than all the boycotts.
1. הקריאה להחרים את ספריו מאירי העיניים של הפוסק החשוב הרב אליעזר מלמד 'פניני הלכה', שמפארים את ארון הספרים בכל בית דתי לאומי, ממשיכה לפורר את המחנה הציוני-דתי. נגיף הפלגנות ממשיך להפיל חללים בציבור יקר זה, כאילו הושתל בו מנגנון הרס עצמי, על בסיס קיצוניות של קיטוב על קוצו של יו"ד ו'פיינשמקריות' מתנשאת.
הפעם הופנו החיצים כלפי הרב אליעזר מלמד, רב היישוב הר ברכה וראש ישיבה, תלמיד חכם ירא אלוקים, בעל סידרת 'פניני הלכה' מאירת העיניים, איש תמים, צדיק וישר דרך, שתוכו כברו.
2. וכל כך למה? – הזעם יצא כנראה על כך שהרב מלמד הגיע למסקנה שהרפורמות בכשרות ובגיור של השר כהנא הינן מצויינות (כפי שהכריעו גם רבנים אחרים ובהם הרב מדן והרב רא"ם הכהן ועוד), בניגוד לעמדה החרדית והחרד"לית המשותפת, הגורסת כי הרפורמות הללו מסכנת את היהדות. הרב מלמד חושב אחרת, מתוך רוחב דעתו ההלכתית, ואשריו שנתפס על דברי תורה.
אבל הרי אין עמדתה זו, ככלות הכל, כדי לפרנס את החרם שהתרקם נגדו. אז נתלו במין טצדקי: הרב מלמד שוחח (ב'זום') – געוואלד! - עם רַבָּה רפורמית בארה"ב (שבהפוך על הפוך' דווקא היא מעודדת ללמוד בחינוך האורתודוקסי). אוי טאטע. אז דיבר, סו ווט? אולי נטיל חרם גם על הרבי מלובאוויטש שקיבל לפחות שני רבנים רפורמים במעמד חלוקת הדולרים?; ואולי גם על הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון, הרב עמנואל יעקובוביץ מאנגליה, הראשל"צ יצחק נסים, וגדולים אחרים, שדיברו עימם, לרבות הרצי"ה שהתגאה ב"ידיד שלי" הרבאי הרברט ויינר?
עוד נטען נגדו, שבספר ההלכה המוקדש לטהרת המשפחה, הוא עסק (כפי שנהגו פוסקים רבים שקדמו לו) בעניינים שהצינעה יפה להם. ודוק: פסיקתו לא היתה נגד ההלכה, ולא על כך מלינים מבקריו. רק על כך שהאמת ההלכתית נכתבה.
3. פלוגתות תמיד היו בישראל. כל דף גמרא מכיל פלוגתות. אבל מעולם לא פסלו בני פלוגתא את יריביהם, כל עוד פעלו בתחום ההלכה ועל פי מסורת הפסיקה. בית הלל לא חלמו להחרים את בית שמאי; רבי אליעזר לא החרים את רבי עקיבא, ורבי יוחנן לא את ריש לקיש. איש מהם לא כתש את בר הפלוגתא שלו עד זוב דם. מתי שמענו שרבנים מינו עצמם ל'משטרת מחשבות' הלכתית?
ברור שמותר בהחלט לחלוק על גם על פסיקותיו של הרב מלמד, כל עוד מתקיים העקרון היפהפה שלימדונו חז"ל: "'אֶת וָהֵב בְּסוּפָה': [תלמידי חכמים] אינם זזים [מן המחלוקת ההלכתית] עד שנעשים אוהבים זה את זה". מי ומתי התיר להשתמש בטענות משונות כמו 'רפורמים', 'מתייוונים', 'רבנים קטנים שמבלבלים את המוח', בתוך מחלוקת הלכתית?
4. ההיסטוריה הוכיחה שהטלת חרמות וגינויים על ספרי הלכה והגות, מהווה מקדם מכירות מצויין, כל עוד נשוא החרם הינו ירא שמים, שממית עצמו באוהלה של תורה. חמש פעמים הוטלו חרמות על כתבי הרמב"ם, עד שהובאו ספריו לשריפה בשנת 1233 מדין 'ספרי מינים'. כיום ברור מי יצא מהמחלוקת וידו על העליונה: הרמב"ם הפך לאחד משלושת עמודי ההוראה שבבסיס השולחן ערוך.
וכך גם הרמח"ל. רבני ונציה הטילו חרם על כתביו. אבל ספריו הפכו בסופו של דבר לחביבי נפשם של הגר"א מווילנה בליטא, של ראשי חסידי פולין ורוסיה, ושל מובילי תנועת המוסר בעולם הישיבות.
5. אבל למה ללכת רחוק. רק לפני 103 שנה הטיחו קנאי ירושלים רפש, בענק הענקים הראי"ה קוק, סילפו את כתביו וטענו כי יש בהם דברי מינות, עד כדי היותו רח"ל רפורמי ואולי בכלל נוצרי (עפ"ל). ומאז, ציבור לומדי משנתו רק גדל עם השנים, ומספרם של הקנאים עודנו בטל בשישים.
ולפני 104 שנה, קידשו רבני ואדמו"רי פולין כולם, מקצה לקצה, מלחמת עולם כנגד יוזמתה הברוכה של תופרת יהודיה צנועה מקראקא, ושמה שרה שנירר. היא התקוממה נגד הנוהג שרווח בקהילות פולין וגלילותיה: העניים גידלו את בנותיהם במטבח בכוונת מכוון שייעשו בּוּרוֹת ועמארציות; ואילו אמידי העדה שלחו אותן לבתי"ס פולניים, לרכוש השכלה כללית שמכוחה תיעבו את בני גילם 'הבטלנים הנבערים' בישיבות, וסירבו להשתדך עימם. לעיניה התנצרו בעירה 400 בנות, ואחרות הידרדרו לזנות.
6. התופרת המורדת הבינה שכך אי אפשר עוד. היא ייסדה ב-1918 את בית ספר הראשון לבנות חרדיות, ושמו 'בית יעקב'. מה לא עשו הרבנים והאדמו"רים להכפשת שמה, כשגילו שהבנות לומדות - שומו שמים! – חומש ורש"י, פרקי אבות ומחשבת ישראל? 'חדש אסור מן התורה', הטיחו בה. חצר בעלזא המציאה למפעלה את הכינוי 'בית עֵשָׂו'.
אבל מאז המפעל רק המריא וסחף את כל היהדות החרדית. מתחתית הסולם החברתי שנירר עלתה על כולנה למעמד הכי יוקרתי בעטרת החינוך החרדי. רבי שמשון פינקוס זצ"ל אמר: "שנירר, שמעולם לא למדה דף גמרא אחד, היא שהצילה את כל עולם התורה. אלמלא היא, לא היה שיור לתורה בדוותינו".
7. ללמדך, שבראיה היסטורית, חרמות אינם מותירים רושם, ומתאיינים כל עוד פועלים מושאי החרמות במסגרת ההלכה. המציאות הריאלית חזקה מכל החרמות.
5 comments:
All the yiddishkeit have a seminar or bes yaacov unless Satmar. Tried 4 years ago to ask satmar ladies what happened 100 years ago ( 1917) in the jewish world with the jewish majdlech ? They never heard of Sara schirer
And just like with other moderns like Rav Steinsaltz, zt"l and Rav Slifkin, yibadel l'chaim, this will backfire and send sales shooting through the roof. (cf. Maus)
I have a dilemma. I read this and other articles posted here, and I feel that there is much validity to what is being said. However this puts in a compromised light people who have spent their lives studying Torah and living in modesty and with abstinence from indulging in worldly pleasures, and have given their lives to live in spiritualty and holiness. I have a problem reconciling this.
The Rabbonim who wrote against Rav Melamed and his seforim have not called for him or his seforim to be boycotted.
Rather, they have said that the seforim should not be used for final psak.
And they have written detailed reasons why they feel this way.
This essay misrepresents what the letters say and, more importantly, what the signers have themselves said and written.
Here's the link to this essay, posted to the Arutz-7 website, which is owned by the Melamed family. See the comments there, which dispute the essay, saying that it distorts and misrepresents what was written and said by those who oppose Rav Melamed. https://www.inn.co.il/news/540662
Post a Comment