Translated from Hebrew
Only someone who grew up in the Charedi education system can truly understand how important the struggle of the new Public Haredi Party is.
Most of you do not know what it is like to study in yeshiva and encounter ABCs only when you are already 30 years old, and that is even a good thing
Most of you do not know what it is like to come across a simple first-degree equation for the very first time at age 25, and that would even be a good thing
Most of you do not know what it is like to watch a good friend take more and more English courses, yet never truly master the language because he simply did not start early enough
Shas and United Torah Judaism operate with a mindset of "we'll sweep the smoldering coals under the rug and everything will be fine." Or they tell themselves stories about their party-affiliated schools that supposedly teach core curriculum subjects
A few days ago, I met a friend whose son "allegedly" studies English in his cheder. His wife, an American, called the "English teacher," who is also a kollel student, to ask him something about the homework
The man does not speak English at all. Barely utters "hello" and "by."
?Complain? To whom
The principal will respond that this is the best available option, and he is probably right.
So the child stays there, continuing to "study English," while Charedi politicians keep attending neighborhood gatherings and claiming that a large portion of their school system already teaches core subjects and that everything is fine
This is one of the reasons the Charedi parties are so strongly opposed to the state-supervised Charedi schools: sacrificing the truth for the sake of maintaining the illusion
So the Public Haredi Party has now come to voice the cry of thesefrustratedCharedimi
?Will it make it past the electoral threshold
In this case, the more important question than "How many Israelis identify with them"
is
How many of those supporters believe that the party can actually cross the threshold"
And here the situation is not particularly encouraging.
The electoral threshold, which was created to increase political stability and weaken anti-Zionist Arab parties (and failed dramatically at both goals), not only creates a democratic deficit of tens and sometimes hundreds of thousands of votes that are effectively thrown in the trash, but also prevents change of any kind. Everyone prefers to play it safe, stick with the existing institutions, and above all survive.
As long as this remains the situation, the hoped-for change will probably not arrive.
But Moti Leitner has already achieved something important, even before the first polling station in Israel opens and the first ballot is cast: he has brought the cry from the grassroots into the public conversation.
Suddenly, Haredi Knesset members find themselves on the defensive.
Just a few days ago, Yaakov Asher found himself at a gathering in a Haredi neighborhood having to explain why he opposes the state-supervised Haredi schools.
What does he offer that Leitner does not, beyond slogans such as "You shall do according to all that they instruct you
The internal Haredi discussion is beginning, slowly but surely, to shift toward practical issues and thoughts about the future.
And that, too, is something.
As a beginning.
עברו או לא יעברו.
גוש נתניהו או גוש אנטי נתניהו.
רק מי שגדל בחינוך החרדי יכול להבין, באמת, כמה חשוב המאבק של מפלגת הציבור החרדי.
רובכם לא יודעים מה זה ללמוד, בי בעולם, את האיי סי רק אתם בני 30, וטוב שכך.
רובכם לא יודעים מה זה להיתקל, לראשונה, במשוואה במעלה ראשונה רק בגיל 25, וטוב שכך.
רובכם לא יודעים מה זה לראות חבר טוב שלוקח עוד ועוד קורסים באנגלית אבל לעולם לא ילמד לשלוט בשפה כמו שצריך, רק כי הוא לא התחיל מספיק מוקדם.
ש"ס ויהדות התורה נמצאים בתודעת "נגלגל את הגחלים הלוחשות מתחת לשטיח, ויהיה בסדר". או שמספרים לעצמם סיפורים על בתי הספר המפלגתיים שכן "מלמדים" ליבה. ימים פגשתי חבר שהבן שלו לומד אנגלית כביכול בתלמוד תורה. אשתו, האמריקאית, התקשרה למורה לאנגלית (שהוא גם אברך כמובן) כדי לשאול אותו משהו על שיעורי הבית.
והאיש לא מדבר אנגלית. בכלל. בקושי "הלו" ו"ביי". להתלונן? אין למי. המנהל יענה שזה מה יש, והוא צודק ככל הנראה. אז הילד נשאר שם, ממשיך "ללמוד אנגלית", והפוליטיקאים החרדים יכולים להמשיך ללכת לחוגי בית ולספר שכן, חלק גדול מהספר שלהם כבר מלמדים ליבה והכל בסדר.
זו אחת הסיבות שהמפלגות החרדיות כל כך מתנגדות לממ"חים המפוקחים - להקריב את האמת בשם הבלוף.
אז מפלגת הציבור החרדי באה לזעוק את זאקתם של החרדים האלה. האם היא תעבור? השאלה היותר חשובה, במקרה הזה, מ"כמה ישראלים מזדהים איתם", היא "כמה מהמזדהים מאמינים שתעבור את אחוז החסימה".
ופה, המצב לא מזהיר במיוחד. אחוז החסימה, שנולד בשביל להגביר את היציבות הפוליטיות ולפגוע במפלגות הערביות האנטי ציוניות (ונכשל כישלון חריף בשתי המטרות) לא רק יוצר גירעון דמוקרטי של כמה ולפעמים מאות אלפי קולות שפשוט נזרקים לפח, אלא גם מונע שינוי. מכל סוג. כולם מעדיפים ללכת על בטוח, להיצמד לגופים הקיימים, העיקר לשרוד.
כל עוד זה המצב, השינוי המיוחל כנראה לא יגיע. אבל מוטי לייטנר לפחות הצליח, עוד לפני שהקלפי הראשונה בישראל נפתחה והמעטפה הראשונה שוללה, להביא את הזעקה מהשטח לשיח. הח"כים החרדים נמצאים פתאום קצת במגננה. רק לפני כמה ימים יעקב אשר מצא את עצמו, בוג בית בשכונה חרדית, נאלץ להסביר למה הוא מתנגד לממ"חים. מה הוא מציע שלייטנר לא, מעבר לסיסמאות של "ועשית כל אשר יורוך". והדיון הפנים חרדי מתחיל לזוז, מעט מעט, לכיווני תכלס ולמחשבות על העתיד.
וגם זה משהו. בתור התחל
