Thursday, May 12, 2016

The Sanctity of Yom Haatzmaut

Is there more to Israel Independence Day than just fireworks and flagwaving? 

Is Yom Ha'Atzmaut just a secular holiday commemorating our political independence, or does it hold a deeper meaning for us?

The Holiness of Mitzvot
Rav Kook passed away in 1935, thirteen years before the State of Israel was established, but his son Rav Tzvi Yehudah Kook interpreted the historic events of 1948 in light of his father’s teachings. In an article entitled “Affirming the Sanctity of the Day of Our Independence,” Rav Tzvi Yehudah analyzed the religious significance of Yom Haatzmaut.

In general, our connection to sanctity and holiness is through the mitzvot of the Torah. Thus before performing a mitzvah we say, “Who sanctified us with His mitzvot.” 

The holiness of Yom Haatzmaut, Rav Tzvi Yehudah explained, is anchored in the holiness of mitzvot. But which particular mitzvah is connected to this historical occasion?

The Ramban defined the mitzvah of yishuv ha’aretz, settling the land of Israel, as “we will not abandon it to another nation, or leave it desolate.” This definition makes it clear that the mitzvah is first and foremost an obligation of the nation; the Jewish people are commanded to take possession of the land of Israel and rule over it. On the basis of that national mitzvah, there is a mitzvah for each individual to live in Eretz Yisrael.1

The Ramban emphasized that this mitzvah is in effect at all times. 

This view is upheld in the Shulchan Aruch (Even Ha'ezer 75:6, Pitchei Teshuvah ad loc).

This then is the significance of Yom Haatzmaut: that we have finally merited, after centuries of exile, to once again fulfill this lofty mitzvah, valued by the Sages as “equal to all the other mitzvot” (Sifre Re'eih), “to return and possess the land that God promised to our fathers” (Ramban). 

We should be full of gratitude to live here, in Eretz Yisrael, “the place that Moses and Aaron did not merit” (Ketubot 112a).
We should be grateful to be alive at this time in history, to witness the hour of redemption that so many great and holy leaders of our people did not merit to see.

Courageous Spirit
And yet one may ask: why should the fifth day of Iyyar be chosen for celebrating this event? Perhaps a different date, such as the date of the ceasefire after the War of Independence, would be a more appropriate choice?

While the military victory of a fledgling state over the armies of five enemy countries was certainly miraculous, that was not the greatest miracle of the establishment of the State of Israel.

The true miracle was the remarkable courage displayed on the fifth of Iyyar in making the fateful decision and announcing the establishment of an independent state. This decision, in the face of heavy pressure from the U.S. State Department not to declare a state, and belligerent threats of the surrounding Arab countries to attack and destroy the Jewish community in Eretz Yisrael, was by no means a trivial matter. The motion to declare a state passed by only a thin majority in Ben-Gurion’s cabinet.

(One of the signers to the Declaration of Independence, Moshe Sharett, later recalled in his diary how he had signed with “a sense of excitement together with a clear premonition of danger, such as one might feel while standing on a cliff, ready to leap into a yawning chasm. We felt as though we stood on a very high crest, where roaring winds were brewing about us, and that we had to stand fast.”)

This courageous decision was the true miracle of Yom Haatzmaut. 

The Talmud in Baba Metzia 106a states that a shepherd’s rescue of his flock from a lion or a bear may be considered a miracle. Where exactly is the miracle in this act? 

The Tosafists explained that the miracle is to be found in the shepherd’s “spirit of courage and willingness to fight.” This spirit of valor is a miracle from above, an inspired inner greatness spurring one to rise to the needs of the hour. This is the significance of Ezekiel’s prophetic description of the redemption:
“I will place My spirit in you and you shall live. I will set you on your land, and you will know that I, the Eternal, have spoken and performed it.” (Ezekiel 37:14)

Atchalta DeGeulah
Nevertheless, many people have difficulty reconciling the current moral and spiritual state of Israel with the vision of the redemption as portrayed by the prophets and the sages. Is this the Messianic Era for which we prayed two thousand years?
The Sages determined that “The only difference between the current reality and the Messianic Era is [independence from] the rule of foreign powers” (Berachot 34b; Mishneh Torah, Laws of Kings 12:2). While we have certainly not yet merited the final phase of redemption, we have achieved this criterion of redemption - independence and self-rule over our geographical area.

Many Torah scholars fought against the Zionist movement because they envisioned redemption as a future era that arrives complete from the very start, and not an ongoing process. But the import of the Talmudic statement (Jer. Berachot 1:1) that the redemption will appear “little by little,” like the spreading light of dawn in the morning sky, is exactly this: that the redemption is a process that advances in stages.

We need to examine history with a perspective of faith in God. We need to recognize that the Master of the universe controls and governs all events. 

The Sages taught:
“What is the meaning of the verse, ‘For who has scorned the day of smallness’ (Zecharia 4:10)? What causes the table of the righteous to be scorned in the future era? Their smallness of faith, that they failed to believe in the Holy One.” (Sotah 48b)

Why is the future portion (the ‘table’) of the tzaddikim marred? 

Because they are tzaddikim who lack faith in God. They view the world with a narrow outlook, and fail to see God’s hand in the events of history. The redemption does not have to come through great miracles; God can also bring the redemption using natural forces and events.

Ezekiel’s Prophecy of Redemption
The various stages of redemption are clearly described in the order of events in Ezekiel’s prophecy. The prophecy first speaks of the initial stage of redemption, the ingathering of the exiles:
“I will take you from the nations and gather you from all the lands and I will bring you to your land” (36:24).
Only after this initial redemption does the prophet describe the spiritual return and teshuvah of the people:
“I will sprinkle over you purifying water and you will be purified from all of your impurities.... I will give you a new heart, and a new spirit I will place in you. I will remove the heart of stone from your flesh and give you a heart of flesh. I will put My spirit within you so that you will walk in My statutes.... And you will be My people, and I will be your God.” (36:25–28)
This narrative of the redemption concurs with the opinion of Rabbi Joshua in Sanhedrin 97b, that the redemption will come regardless of the merits of the Jewish people - “even if they do not repent.”2

(Excerpted from the book Silver from the Land of Israel, pp. 191-195. Adapted from  LeNetivot Yisrael vol I, pp. 181-184, 192-200; Sichot HaRav Tzvi Yehudah 19, sent by Rabbi Chanan Morrison,
1 Rabbi Moshe ben Nachman (Nachmanides) of Gerona, Spain (1194-1270). The Ramban wrote this definition of yishuv ha’aretz in his appendix to Maimonides’ Sefer Hamitzvot, positive mitzvah #4.
2 See LeNetivot Yisrael, pp. 195-196, where Rav Tzvi Yehudah Kook demonstrates that the Halachah follows this opinion.)


Unknown said...

The Gaon Vilna more than 200 years ago alluded to the 20th of Omer as a Chag HaGeulah.
The 20th of Omer is always 5th of Iyyar.
Chag Atzmaut Sameach.

ex-Merkaznik said...

Sadly Zvi Yehudah was nothing like his dad.
In Jerusalem he was generally considered to be "abisl meshuggeh"

Dusiznies said...

Sadly when Reb Yoel was still Sziget, he was also "generally considered to be "abisi meshuggeh" that's why they threw him the hell out and exiled him to Orsheve

Unknown said...

בן סורר ומורה ... בר סטי ומרי ... תרגום
Satu Mare

Anonymous said...

הרבי אמר " זו לא אתחלתא דגאולה " ‏( סיפור חבדי להיום ‏)
סיפור על התייחסות הרבי מליובביץ ' ליום העצמאות .
מאת יהושע דובראווסקי
הדבר התרחש לפני כמה עשרות שנים . עבדתי אז בבית - הדפוס וההוצאה - לאור הידוע של '' האחים שולזינגר '' - מוסד שקנה לעצמו שם הן בהיקף הכמותי של הספרים שההדירו והודפסו בו , והן באיכות ההדפסה והכריכה המיוחדים , '' בדיו נאה על נייר נאה ,'' שהפכו למותג בעולם היהודי .
שני הבעלים של בית - הדפוס - מיכל ושמואל שולזינגר - זכו ליטול חלק נכבד במפעל ההפצה האדיר של תורה וחסידות ע '' י נשיאי חב '' ד - הרבי הריי '' צ והרבי - לאחר החורבן באירופה . באותה תקופה , השקיעו '' האחים שולזינגר '' בהדפסת ספרים שונים ‏( ספרי חסידות , ספרי חינוך , עלונים וכו (' סכומי - כסף של למעלה משלושים אלף דולר בשנה - הון עתק באותם ימים . למען האמת העובדתית ברצוני להוסיף , שלא פעם הם ממש '' יצאו מהכלים '' כדי למלא את רצונו של הרבי ‏( כמו , למשל , להדפיס ספר או קונטרס במהירות האפשרית ביותר , ולפעמים במהירות בלתי - אפשרית לחלוטין ... ומדובר בימים בהם סדר לדפוס היה נעשה '' מעופרת יצוקה '' ולא במעבדי תמלילים מהירים כבזק ‏) . תודות לכך זכו הם לקירוב חם ביותר מהרבי הריי '' צ , ובאופן טבעי וכהמשך לכך - מהרבי
אלא שהם עצמם היו '' ציונים שרופים ,'' וככאלה , לא הצליחו לקלוט את ה '' תוך '' והפנימיות של הקירוב מצד רבותינו נשיאינו . מה שהוביל לתקרית עליה יסופר להלן ‏( וכאמור , מדובר על לפני כמה עשרות שנים ‏) .
יום בהיר אחד , עם הגיעי לבית - הדפוס , '' התנפלו '' עלי שני האחים שולזינגר בטענות וצעקות ‏( כאילו הייתי אשם במשהו ‏) - ומדובר באנשים שכלל לא היו טיפוסים רגועים .
ה '' מסמר '' המרכזי בדבריהם הנרגזים היה : מעולם לא שיערנו שהרבי מליובאוויטש הינו כזה '' קנאי ...'' קנאי אף יותר מהסאטמערער ...
מה קרה ? על מה המהומה ?
לקח להם קצת זמן להרגע , ורק אחר כך היו מסוגלים סוף - סוף לספר דברים כהויתם , ומעשה שהיה כך היה :
באותה תקופה , היו האחים שולזינגר החלוצים - ותקופה לא קצרה אף היחידים - ששלטו בשוק הדפסת לוחות השנה היהודיים . הלקוחות המושבעים של אותם לוחות היו המוסדות והאירגונים היהודיים השונים - בעיקר אלו שעסקו ב '' מצות הצדקה '' - שהשתמשו בלוחות לצרכי פרסום

Anonymous said...

גם ליובאוויטש הזמינה לוחות כאלה אצל האחים שולזינגר . ובאותה תקופה , כידוע , היה הרב חודקוב ע '' ה עובר בקפידה רבה ובשבע עינים על כל היוצא - לאור תחת השם של '' מלכות חב '' ד '' ‏( קה '' ת , מרכז -לעניני - חינוך , ועוד ‏) .
אצל האחים שולזינגר היה מין '' חוק ולא יעבור ,'' שבלוחות השנה שלהם יצויין התאריך '' יום העצמאות '' ‏( ה ' אייר ‏) . כאשר הביאו את עלי - ההגהה של הלוח החב '' די לביקורתו של הרב חודקוב , הוא הבחין ב '' תוספת '' שתי המלים לצד התאריך ה ' אייר - '' יום העצמאות '' - והוא מחקם בצורה כה נמרצת מבלי להשאיר להם עקבות ...
כאשר חזרו עלי - ההגהה לידיהם של האחים המדפיסים והם הבחינו בהגהה הסנסציונית , התבלבלו עשתונותיהם לרגע קט , הבלבול הפך חיש - קל לריתחה , וממנו קצרה הייתה הדרך להחלטה נחושה שאצלם זה לא יעבור . מבלי שהיות שמו פעמיהם ל ,770- נכנסו ל '' לשכתו '' המינאטורית של הרב חודקוב , והצעקות החלו להדהד : היתכן ? בצעקות רמות העלו את כל נימוקיהם וסיבותיהם , שאצלם ציון יום - העצמאות בלוחות הוא עיקרון מקודש וכו ' וכו .'
הרב חודקוב ב '' רגיעותו '' האופיינית הקשיב לכל שטף הטענות והמענות . וכשסיימו ענה להם במתינות אך בהחלטיות , שכלל לא בא בחשבון שבלוח של חב '' ד יופיעו המילים הללו . בלי להכנס לויכוחים הודיע להם , שבאם יעמדו על כך כפרינציפ , תבוטל הזמנת הלוח מהם .
האחים הבינו שהם בזבזו את המטענים שלהם במקום הלא - נכון , כי אותו לא יצליחו להניא מדעתו ‏( אחד מהם הפטיר : '' לדבר ל '' יקה '' קר שכזה , זה כמו לדבר לקיר ...'' ‏) , והחליטו ביניהם - '' לעבור לדרג גבוה יותר .''
באותם שנים היה עדיין קל יותר , באופן יחסי , להכנס להיכל קדשו של הרבי , בפרט לאלו שזכו ממנו לקירוב כה גדול . כך שלא עבר זמן רב , והם כבר היו בקודש פנימה .
וכך , בערך , סיפרו לי האחים שולזינגר באותו יום :
לכל לראש טענו : איך אפשר למחוק את יום - העצמאות מהלוח ? הרי אומרים שיום הקמת המדינה הוא בבחינת '' אתחלתא דגאולה !'' כיצד , איפוא , ניתן להתעלם מ '' אתחלתא דגאולה !''
על כך ענה הרבי בטון חריף : '' אתחלתא דגאולה ? חס ושלום ! זה לא היה אתחלתא דגאולה !''
החלו האחים להתווכח : נו , שיהיה , לא הייתה זו התחלה של הגאולה השלימה , אך בכל זאת היה זה יום של ישועה וגאולה מסויימת ליהודים ! מדוע למחוק זאת מהלוח ?
שוב ענה הרבי בקול חד ותקיף : '' לא ! זה לא היה יום של ישועה וגאולה עבור יהודים ''! ‏( והיו עוד כמה ביטויים שאינני זוכר כעת ‏) .
האחים שולזינגר לא הסתפקו בכך , ואפילו הגביהו את קולותיהם ‏( כך סיפרו לי בעצמם ‏) , וניסו '' להפציר '' ברבי , אשר גם אם לא הייתה זו ישועה ממש לעם היהודי , הרי זהו לכל הפחות בוודאי יום חגיגי , סמל להצלתם של יהודים רבים וכדומה .
נראה לי , שכאן גם הרבי הגביה את קולו - סיפרו לי תלמידי הישיבה שישבו אז בזאל הקטן לא רחוק מחדר היחידות , אשר במשך כל הזמן נשמעו קולותיהם של האחים , אך לפתע החל גם הרבי לדבר בקול רם . וכך אמר להם , כפי שסיפרו לי :
- '' לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה ; ולא רק שאין זה יום - טוב ויום ישועה עבור יהודים וכו ' - אלא בכך עיכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים ''!
אחד מהאחים זכר מספר שנים מסויים אותו נקב הרבי , וגם זה בהסתייגות ש '' נדמה לו ,'' האח השני זכר מספר אחר וגם זה בספק , באופן כללי עשה רושם כי פרט זה לא השתמר בזכרונם במדוייק ‏( אולי גם מגודל ההתרגשות ‏) .
‏( וגם לי , ממרחק השנים קשה לציין את ששמעתי מהם , אך כמדומני שהמספר היה ארבעים - חמישים שנה ‏) .
רק אז החלו האחים שולזינגר לקלוט מעט , עד כמה מופרכת אצל הרבי השיטה הציונית - ועוד ב '' קנאות הגדולה מזו של סטמר ''

Dusiznies said...

The above Hebrew writer is writing an old bubba maaseh that only he witnessed!
And the facts don't substantiate anything that he wrote!

The Rebbe had a talk with the Sadugere Rebbe in July 1980 and told him that the 3 oaths don"t apply any more ... it is recorded in a pamphlet called"Matzav Ha'bitachon in Eretz Yisroel'
The rebbe also met with Zionist leaders ...Presdent Zalman Shazar, prime Minister Menacham Begin etc ...
The Rebbe also said many times at the fabrengins that there were open miracles in 1956 and 1967 wars ..
To saty that the Rebbe was a bigger Kanai than the Satmar Rebbe is laughable and sick!

Anonymous said...

Whatever he said in general being he was a shrewd person with Russian attitude is irrelevant, but to be clear he never held or said that it's a geula or anything close to that, that's my limud zechus otherwise according to you he was a twisted person

Anonymous said...

And btw the rebbe the RASHAB writes clearly that the Zionist ideology is contradictory to the 3 shevuos and millions of kookalack/kakalach don't have the authority to contradict that

Dusiznies said...

All the previous rebbes were against a state but once the state was establishede the Rebbe and most Rabbonim , Belz , Ger, Kloizenberger , etc ... supported it.... I knew the Rebbe personally growing up in Crown Heights and had yehchidus and I can tell you that the Rebbe was a State supporter ... In fact he was in touch with many members of the Knesset on a regular basis ....
I was just a child when the Rebbe met President Shazar and we were all handed out little Israeli flags and watched as the rebbe came out of 770 to greet him ...
I don't know what the hell you are talking about but I know what I saw with my own eyes
The rebbe also met with Netanyahu and it's on video

Dusiznies said...

About the 3 oaths even the Datmar Rebbe in ויעל משה writes that it is not הלכה למעשה since it is not paskened like that in the entire. שלחן ערוך and not brought down by the רמב״ם in his משנה תורה t
The gemmara in כתובות itself contradicts the שלוש שבועות just a couple of pages further when the gemarrah states that it was 5 Shevuois
And your'e whole story about the rebbe must be a lie because
ר׳ יואל נר״ו the משפיע of חב״ד wrote a Sefer called מענה חכם where he takes apart the whole Sefer ויאל משה and על הגאולה And writes that the Satmar Rebbe had no idea what he was blabbering about in those comic books

Dusiznies said...

Even the Satmar newspapers Der Yid and Der Blatt never mention the שלוש שבועות any more as they themselves say that is an aggadeta