Search This Blog

Sunday, July 15, 2018

מצות ישיבת ארץ ישראל



מצות ישיבת ארץ ישראל
בצלאל נאור
א]
רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודהדהוה קא בעי למיסק לארעא דישראלדאמר רב יהודהכל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשהשנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאום ה' [והעליתים והשיבותים אל המקום הזה]" [ירמיה כזכב].

אמראיזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא והדר אפיקאזל1 אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודההיה עומד בתפלה ונתעטשממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפללאיכא דאמריהיה עומד בתפלה ובקש להתעטשמרחיק לאחריו ארבע אמות ומתעטשוממתין עד שיכלה הרוחוחוזר ומתפלל ואומר, "רבונו של עולםיצרתנו נקבים נקביםחלולים חלוליםגלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו בחיינוובאחריתנו רימה ותולעה". ומתחיל ממקום שפסק.
אמר ליהאילו לא באתי אלא לשמוע דבר זהדיי!
(ברכות כדב)


יש לבאר שרבי אבא עמד בפני דילמה גדולהמצד אחדבערה בו חיבת הארץרבי אבא נעשה לשם דבר עבור חיבת ארץ ישראל שלו. "רבי אבא מנשק כיפי דעכו".2 אמנם לעומתו עמדה שיטת רבורב יהודהשהתנגד בכל תוקף לעלייה מבבל לארץ ישראל.
במצב כזה שהיה "על הגדרומתנדנד בשרעפי לבוקרהו מקרה—"השגחה פרטית"—שהכריע לצד העלייה לארץ ישראלהוא שמע הלכה שמי שנתעטש מלמטהמתרחק ארבע אמות ממקום התפילה שלווכשיכלה הרוחחוזר למקומו הראשון ומתפללרבי אבא בחכמתו ובתבונתו שמע לקח לגבי גורל ישראלהגם שחטאו ישראל על דרך שכתוב "נרדי נתן ריחו",3 "ומפני חטאינו גלינו מארצנו",4 אין חייבים להישאר בגלות בבל עד ביאת גואלאלא משיכלה הרוחחוזרים לארצם ומתחילים את העבודה ממקום שפסקו.5


ב]
רבי זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודהדבעי למיסק לארעא דישראלדאמר רב יהודהכל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשהשנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו" [ירמיה כזכב].
אמראיזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי ואיסקאזל אשכחיה דקאי בי באניוקאמר ליה לשמעיההביאו לי נתרהביאו לי מסרק...
אמראילמלא באתי אלא לשמוע דבר זהדיי!
קא משמע לן דברים של חול מותר לאומרם בלשון קודש.
(שבת מאא)


גם רבי זירא התלבט אם לעלות לארץ ישראל או להישאר בבבלהוא השתוקק לעלות לארץ ישראל אבל עמד מנגד פסק דינו של רבורב יהודהשאסר העלייה מבבל לארץ ישראל.6 וגם לו קרה מקרה—"השגחה פרטית"—שהכריע את כף המאזנים לצד העלייה לארץ ישראל אם עוד קינן ספק בלבואף הוא שמע הלכה חדשה—מתוך "מעשה רב"—שהפיק ממנה לקח לגבי העלייה לארץ ישראלכנראה שהיו כאלה שסברו שאסור לומר דברים של חול בלשון הקודששסברו שרק דברים של קודש מותר לומר בלשון הקודשומפי רבורב יהודה—"מרא דשמעתתאגופיה—שמע יקרות לשון הקודש והבין שכמה שיותר יש לדבר בלשון הקודש.

"תני בשם רבי מאירכל מי שהוא קבוע בארץ ישראלואוכל חוליו בטהרהומדבר בלשון הקודשוקורא את
 שמע בבוקר ובערב—מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא".7
גתוספות כתובות קי"א אד"ה בבלה יובאו ושמה יהיו: "אף על-גב דהאי קרא בגלות ראשון כתיביש לומר דבגלות שני נמי קפיד קרא".

דברי התוספות אינם מובנים כל הצורךוכבר כתבתי במקום אחר,8 שישנו חבל ראשונים שכתבו שבאמת
 בית שני לא היווה גאולה אלא "פקידהבעלמאשמלכי בית חשמונאי לא השיגו מלוא העצמאות ועדיין משועבדים היו למלכי פרס ויוון ורומיראה פירוש רבינו עזרא מגירונה לשיר השירים חיג: "הלא לא היתה לישראל מלוכה וממשלה כל ימי בית שני כי תחת מלכי פרס ויוון ורומי היו".9 וכן כתוב בדרשות הר"ןסוף הדרוש השביעי,10 וביתר הרחבה באור השם לתלמידו רחסדאי קרשקש.11
ואם כןאיננו צריכים לתירוץ התוספות אלא מובן מאליו שגלות ראשון וגלות שני היינו הךהמשך אחד עם פסק זמן באמצע הקרוי "בית שני". מפורש אומר רבי חסדאי: "האמת הגמור לפי מה שיראהשהגלות הזה שאנחנו בוהוא הגלות שנמשך מחורבן הבית הראשון"12

אולם הרמב"ם לא יסבור כן שהרי כתב בהלכות חנוכה פ"ג הל"א: "וחזרה מלכות לישראל יתר על
 מאתיים שנה עד החורבן השני". והוא יצטרך לתירוץ התוספותוצריך עיון.13
דהרמב"ן החשיב ישיבת ארץ ישראל למצות-עשה מן התורה (עיין פירושו במדבר לגנגוכן מנאה במניין המצוות שלו (מצות-עשה רביעית לדעת הרמב"ןנדפס בספר המצוות לרמב"ם). וזה לשונו שם: "הכל הוא ממצות עשה שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בהאם כןמצות עשה לדורותמתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות".

והנה יש לנו ספר חשוב בשם מגילת אסתר (ויניציאהשנ"בשנכתב להצדיק את שיטת הרמב"ם בספר המצוות מהשגות הרמב"ןמחברו ריצחק ליאון בן אליעזר אבן צור ספרדי.14
זה לשון מגילת אסתר (דפוס ויניציאה שנ"ב), דף צז ע"ב:
ונראה לי כי מה שלא מנאה הרב [=הרמב"םהוא לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצםאבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בא המשיחכי אדרבא נצטוינו לפי מה שאמרו בסוף כתובות [קי"א א'] שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקהוהוכיחוהו מפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים וגומרודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה15...ועוד ראיה שאין בו מצוה ממה שאמרו גם כן התם [=כתובות ק"י ב'] כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו". ואם היה מצוה בדירת ארץ ישראל בכל הזמניםאיך יבוא נביא אחרי משה לסתור את דבריו והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכל-שכן לסתור.

מהר"ץ חיות בהגהותיו ברכות כ"ד בדחה דבריו האחרונים: "ואני אומרולטעמיך גם לשיטתו [=לשיטת הרמב"םלא יתכןדאפילו אם מצות עשה דירושת הארץ אינה לדורותמכל מקום אין נביא רשאי לחדש דבראלא ודאי דאמירת ירמיה איננה רק תקנה כשאר תקנות נביאים שאינן בכלל מצוות..."
אמנם יש להפריך את דברי המגילת אסתר באופן יסודי יותראלה דברי הרמב"ם בספר המצוותמצוה קעב:
היא שצונו לשמוע כל נביא מהנביאים לעשות כל מה שיצוה אפילו בהיפך מצוה או כלל מצות מהמצוות האלו ובתנאי שיהיה זה לפי שעהלא שיצוה להתמיד תוספת או חסרוןכמו שבארנו בפתיחת חבורנו בפירוש המשנהוהכתוב שבא בו הציווי הזה הוא אמרו "אליו תשמעון" [דברים יחטו] ...

וכן כתב הרמב"ם בחיבורו הגדול משנה תורההלכות יסודי התורה פ"ט הל"ג: "וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביאלעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורהאו על מצוות הרבהבין קלות בין חמורותלפי שעה—מצוה לשמוע לו".

ולכן מילתא דפשיטא הוא שמה שציווה ירמיהו הנביא "בבלה יובאו ושמה יהיו", הוראת שעה היאכדברי הנביא עצמו "עד יום פקדי אותםנאום ד'".

אלא שנצטרך להבהיר שישנה "שעהשמתארכת מאות שניםוכבר הוכחנו זאת במקום אחר מדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ד הל"א שמנה בין הכלים הנטפלים לארון את מטה אהרן וצנצנת המן והשמיט את הארגז ששיגרו פלשתים דורון לאלוקי ישראלמשום שאינו אלא על דרך הוראת שעה ולא הוראה לדורות.16

לכןמה שחשב בעל מגילת אסתר להוכיח שמצות ישיבת ארץ ישראל אינה מצוה לדורות מזה שהנביא ירמיהו יכל לאסור העלייה לארץ ישראל (לדברי רב יהודה), נפל בביראכי יתכן מאד שהמצוה נוהגת לדורות והנביא לא אמר לבטלה אלא "לפי שעה".17

היש בידינו ספר יקר מאדמסולא בפזמאחד ה"חסידים הראשונים", שהיה שייך לחוג הנרחב של הבעש"טרבנימין מגיד מישרים דק"ק זלאזיץשם הספר הוא אהבת דודים (למברגתקנ"ג), פירוש על שיר השירים.18 בפירוש לפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים בז), כותב רבנימין דברים נוראים המרקיעים שחקים.

הגמרא סוטה (י"ג ב') אומרת: "כל העושה דבר ולא גמרו—קובר אשתו ובניו". בבראשית רבה (פהגהלשון: "כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה—קובר את אשתו ואת בניו".
מקשה המגיד מזלאזיץ:
וצריך להביןהא כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדהוקשהוכי כך היא המדה שיבוא עונש כזה על שאינו גומר המצוה?
שניתלמה יהיה זה האדם יותר גרוע ממי שאינו מתחיל בה כלל?

המגיד מסביר על-פי משל:
ונראה לתת טעם לשבחומבשרי נחזהבאלפי אלפים הבדלותכשאדם בא לקרב את עצמו אל היחוד הגשמי ונתעורר[התאות שניהם אל היחודובא איזה דבר המונע לגמור יחודםכמה "אנפיהם עציבין",19 ולא עוד אלא במה שהיה אפשר להם להוליד איזו נשמה קדושה ביחודםלא די שלא הולידו בקדושהאף זו שלפעמים יצא חס-ושלום ממנו לבטלה הואיל שנתעורר לזווגויתן כח חס-ושלום לחיצונים בהתעוררות זיווג זה.

ותיכף למשלנמשל:
כן הדבר הזהכשהתחיל לעשות היחוד באיזו מצוהובאתערותא דלתתא אתער לעילאהעלאות מ"ן [=מיין נוקביןוהורדות מ"ד [=מיין דוכרין], וכשלא נגמר היחוד כדקא יאותגורם ד"אתכסיא סיהרא",20 שהיא מדת מלכות...
והוא הדבר אשר גורם מי שהתחיל במצוה ואינו גומרהונמצא לפי זה עונשו הוא לפי המדהכשם שהוא גורם ש"אתכסיא סיהרא", לכך הוא קובר אשתו ונכסית ממנווכשם שגרם ש"נהורא לא אשתכח",21 שלא קיבלה המיין דוכריןשהיא [=שהןנשמות קדושותשהיה יכול להוליד מזה היחודלכך קובר בניוחס-ושלום.22

כך מפרש אחד מגדולי החסידות את השבועה בשיר-השירים, "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". הדברים נאמרו במישור הפרטי שהמתחיל במצוה מושבע ועומד לגומרהאולם ניתן להעתיק את הדברים אל המישור הכלליכנסת ישראל התחילה במצות ישוב ארץ ישראל. "באתערותא דלתתאאתער לעילא". אחינו בני ישראלאל נא נרפה ממצוה זומושבעים אנו בכל חומר השבועה לגמור את אשר החלנו.

1
.רש"א גורסוועד ואתי ואזיל
2
.כתובות קיבא
3
.שיר השירים איא ורש"י שם
4
.תפילת מוסף של שלוש רגלים
5
.(כבר נדפס ממני דרוש זה בראשית אוני על מסכת ברכותחלק א (ניו-יורק תשל"ה
6
בעלייתו לארץ ישראל הצטיין רבי זירא במסירות הנפש שלוכמסופר בשלהי מסכת כתובות (קי"ב א'): "רבי זירא כי הוה סליק לארץ ישראללא אשכח מברא למיעברנקט במצרא וקעבר". (רש"ינקט במצרא—יש מקום שאין גשרומשליכים עץ על רוחב הנהר משפה לשפהואינו רחב לילך עליוכי-אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנוקשור שני ראשיו בשתי יתידותאחת מכאן ואחת מכאןבשני עברי הנהר.)
מלבד מסירות הנפש הגופניתהיתה כאן מסירות נפש רוחניתאלה דברי מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל:

לא רק במסירות גופו בהסתכנות חייו בהיותו "נקט במצראכדי להזדרז ולהגיע אליה [=אל ארץ ישראלבהקדםכאשר "לא אשכח מברא למיעבר" (כתובות קי"ב א'), אלא גם במסירות נפשו והקרבת עמדתו הרוחנית בשביל זהכי ירא שמים כמוהוהלא בודאי היה לו "מורא רבו כמורא שמים" (אבות פ"ד מ"יבבכל תוקפואכן בהחלטתו לעלות לארץ ישראל השתמט מלפני רבו רב יהודהשאמר "כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה", ומקיים בפועל את העלייה לארץבמסירות נפש והקרבה רוחניתלמרות הוראתו זו של רבו.

(רצי"ה קוקלנתיבות ישראלב [ירושליםתשל"ט], "תורה לשמה והארץ לשמה", עמ'לא)

7
ירושלמישבת פ"א הל"גובירושלמי שקלים פ"ג הל"ג הסדר הפוך: "ומדבר בלשון הקודש ואוכל פירותיו בטהרה". (ועיין בתקלין חדתין שם מרישראל משקלובתלמיד הגר"אשפירש  על דרך הסוד שישיבת ארץ הקודשאכילת פירות בטהרההדיבור בלשון הקודשוקריאת שמע כנגד גוף ונר"ןמתתא לעילאואם כן הסדר במסכת שבת מדוייק טפי.) יש עוד שינויבמסכת שקלים הנוסח: "יהא מבושר שבן עולם הבא הוא". אמנם בכפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחיפרק ימביא את הגמרא הירושלמית שקלים בזה הלשון: "יהא מובטח שהוא מבני העולם הבא".
8
.בספרי אוירין (ירושליםתש"מ), עמפה-פז
9
.כתבי רמב"ןערך רח"ד שוולכרך ב (ירושליםתשכ"ד), עמתקיז
10
.רבינו נסים בן ראובן גירונדידרשות הר"ןערך ראריה לפלדמן (ירושליםתשל"ז), עמ'קכג
11
רחסדאי קרשקשאור השםמאמר ג ח"אכלל חפרק בבמהדורת מו"ר רבי שלמה פישר שליט"א (ירושליםתש"ן), עמשסח-שסט
12
.שםעמשסט
13
וראה מה שכתב בשיטת הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ההלכה יברחיים הלויזה מקרוב נדפס:

ונראה לומרדהנה התוספות (כתובות קי"א אד"ה בבלההקשו דהאי קרא דבבלה בגלות ראשון הוא דכתיבותירצו דילפינן גלות שני מגלות ראשוןוהנה צריך עיון דאיך ילפינן גלות שני מגלות ראשון כיון דקדושה ראשונה לא קידשה אלא לשעתהונמצא דלא היה על כל יחיד ויחיד הך מצוה דישיבת ארץ ישראלמה שאין כן בקדושה שניה דקידשה לעתיד לבואונמצא דאיכא על כל יחיד הך מצוה דאורייתא של ישיבת ארץ ישראלאפשר דבכי האי גוונא ליכא להך דינא דשמה יהיו.
ואשר על כן סובר הרמב"ם דהך דינא דאסור לעלות מבבל לארץ ישראל לא קיימא אלא אם נימא דקדושה שניה גם כן בטלהאו דנימא דקדושה ראשונה גם כן לא בטלהאבל אם אך נימא דראשונה בטלה ושניה לא בטלהבאמת ליכא למילף גלות שני מגלות ראשוןכיון דבגלות שני איכא מצות עשה דישיבת ארץ ישראלמה שאין כן בגלות ראשון.
אכן כל זה הוא רק לעניין ארץ ישראלמה שאין כן לעניין שאר ארצותהרי גלות ראשון וגלות שני שוויןושפיר ילפינן שני מראשוןועל כן הרמב"ם דפסק (פ"ו מהלכות בית הבחירה הלט"זדקדושה ראשונה בטלה ושניה קידשה לעתיד לבואעל כן שפיר חילקוכתב דלעניין שאר ארצות איכא הך עשה דושמה יהיומה שאין כן לעניין ארץ ישראל ליכא הך עשהכיון דאיכא עשה דישיבת ארץ ישראלוכמו שנתבארודוק.

(כתבי רבנו חיים הלוי מכי"ק [טאג בוך], ערך הרב יצחק אבא ליכטנשטיין [ירושלים,תשע"ח], עמקלט)

לפי הסבר רחיים הלוימצות ישיבת ארץ ישראל תלויה בקדושת הארץ לגבי תרומות ומעשרות וכו' (וכן העלה באבני נזרחלק יורה דעהסימן תנדאותיות לגלהלטדלמ"ד קידשה ג"כ לע"ל היא מצוה דאורייתאולמ"ד לא קידשה לע"ל אין מ"ע דישיבת ארץ ישראל בזמן הזה רק מדרבנן).
אמנם יעויין בספר כפתור ופרח לרבנו אשתורי הפרחיפרק יו"דשמבוארת דעתו שאין מצות ישוב הארץ תלויה במצוות התלויות בארץ (ודעתו מיוסדת על הלכות ארץ ישראל לרבינו ברוך בעל ספר התרומה). הובאו דברי הכפתור ופרח במבוא לספר שבת הארץ לראי"ה קוקפרק טווכן במשפט כהן להנ"לסימן סג (עמקכט), בתשובה לרידב"ז: "הנה כבר האריך בכפתור ופרח (פ"ישקדושת ארץ ישראל וקדושת המצוות תרי מילי נינהוואפילו כשנפקעה קדושת המצוה...מכל מקום מצוה רבה יש בישוב ארץ הקודש מפני קדושתה העצמית".
וקדמו בזה הרמב"ן בחידושיו ריש מסכת גיטין: "ואי נמי סבירא להו לא קידשה לעתיד לבוא לעניין תרומות ומעשרותחביבא עלייהודהא איכא דאמרי קדושה שלישית יש להםואף על-פי כן ארץ ישראל בחיבתה היא עומדת ובקדושתה לעניין ישיבתה ודירתה".
לאחרונהראיתי חכם אחד שביקש להעמיס חילוק זה של הרמב"ן והכפתור ופרח—בין קדושת ארץ ישראל העצמית ומצות ישובה לבין קדושת המצוות כגון תרומות ומעשרות—ברמב"םוחיליה מרמב"ם הלכות שבת פרק והלכה יא: "הלוקח בית בארץ ישראל מן הגוי,מותר לומר לגוי לכתוב לו שטר בשבתשאמירה לגוי בשבת אסורה מדבריהם ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זהוכן הלוקח בית מהם בסוריאשסוריא כארץ ישראל לדבר זה".והקשה המגן אברהם (אורח חייםסימן שוסקי"א): "צריך עיון דהא ברייתא [גיטין ח'] סבירא לה כיבוש יחיד שמיה כיבושואם כן אסור ליתן להם חנייה בקרקע מלאו ד'לא תחנם', לכן מותר לעבור איסור דרבנןאבל כיון דהרמב"ם פסק דכיבוש יחיד לא שמיה כיבושלמה נדחה דרבנן מפני דרבנן?" וחידש החכם הנ"ל שלרמב"ם בסוריא אין קדושת מצוות תרומות ומעשרות אבל קדושת הארץ העצמית—וממילא מצות ישובה—ישנהואם כןהשבות דרבנן של אמירה לגוי נדחית מפני המצוה דאורייתא של ישוב ארץ ישראלעד כאן תורף דבריו.
אמנם אין צריך לזהשהרי "לשבת יצרהמצוה דרבנןומכל מקום כתבו התוספות בכמה דוכתי (גיטין מאב ד"ה לא תוהו בראה לשבת יצרהובבא בתרא יגא ד"ה שנאמר לא תוהו בראהשהיא "מצוה רבה". ואף לגבי סוריאיש לומר שהרמב"ם סובר באמת שישובה מצוה דרבנןברם מכיון ש"מצוה רבההיאנדחית השבות דאמירה לגוי מפניהועיין תוספותשבת דא ד"ה וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך.

14
ראה עליו בשם הגדולים לגרחיד"אערך "יצחק דיליאון" (יו"ד—שלג), שבשנת ש"ו כתב איזה פסקוכתוב שם שהיה תושב אנקונה (של איטליא).

15
"אין למידין מן ההגדות" (ירושלמיפאה פ"ב הל"ד). דבר השבועה הוא בגדר אגדה ולא הלכה.  ראה שו"ת אבני נזר לראברהם בורנשטיין מסוכצ'ובחלק יורה דעההלכות ישיבת ארץ ישראלסימן תנדאותיות מ-נוזה לשונו שם אות נ: "ובהכי ניחא שהרמב"ם וכל הפוסקים לא הביאו דין החמש שבועות שנשבעו ישראל דזה אין עסק בהלכהדבאמת האדם עצמו כמו שהוא בגוף לא נצטוה רק שורש הנשמה למעלה". ובאות נא: "קרא דהשבעתי...אין בזה לא ציווי ולא אזהרה שהיא רק שבועת הנשמה בשורשה". ובתור שכזו—אגדה ולא הלכה—הביא הרמב"ם את דבר השבועה באגרת תימן (ראה אגרות הרמב"םמהדורת הרב קאפחירושלים תשנ"דעמנה), והשמיטו מחיבורו ההלכתימשנה תורה.

חכם אחד העיר לי דיוק נפלא ברמב"ם הלכות מלכים (פי"ב הל"דשאינו סובל את איום השבועה שלא יעלו בחומה.
כותב הרמב"ם:

ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל-פהויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקהוילחם מלחמות ה'—הרי זה בחזקת שהוא משיח.
אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביוובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל—הרי זה משיח ודאי.
ואם לא הצליח עד כהאו נהרג—בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורהוהרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו.
למה נחשב מלך זה שלא הצליח למלך שלם וכשרהרי "נלחם מלחמות ה'", וממילא העביר את ישראל על השבועה שלא יעלו בחומהובסוף לא רק שהורעה חזקתו אלא איגלאי מילתא למפרע שהרשיעואם כןהיה לו לרמב"ם לפסוק דינו ככל המלכים הרשעיםאלא, "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?!" (ברכות יא').

16
.ראה בצלאל נאוראמונת עתיך (ירושליםתשמ"ז), "הארון ואביזריו", עמקלט-קמ
17
אגבהמגילת אסתר כתב דבר תמוה מאד במצות-עשה החמישית (דפוס ויניציאה שנ"בדף פו ע"א): "שמה שתקנו אלו הזמנים [=זמני התפילהאינם לעיכובארק למצוהדהא תפילה רחמי נינהוובכל עת הוא זמן רחמים". וכבר שקיל למטרפסיה בשאגת אריהסימן טו (בהמשך לסימן יד).
18
יש אומרים שרבנימין היה תלמיד ריחיאל מיכל מזלוטשובהוא חיבר ספרים נוספיםחלקת בנימין על הגדה של פסח (לבובתקנ"ד); אמתחת בנימין על מגילת קוהלת (מינקאוויץ,תקנ"ו); תורי זהב על התורה (מאהלובתקע"ו). כבר בשער ספרו אהבת דודים (למברג,תקנ"גנזכר שמו בברכת המתים.
19
בנימין הביא את דברי ספר הזוהרחלק בקפאב

אמר רבי שמעוןכלא איהו קריבא למאן דידע ליחדא יחודא ולמפלח למאריהדהא בזמנא דאשתכח קרבנא כדקא יאותכדין אתקריב כלא כחדא ונהירו דאנפין אשתכח בעלמא בבי מקדשא...וכד קרבנא לא אשתכח כדקא יאותאו יחודא לא הוי כדקא יאותכדין אנפין עציבין,ונהירו לא אשתכחואתכסיא סיהראושלטא סטרא אחרא בעלמאואחריב בי מקדשאבגין דלא אית מאן דידע ליחדא שמא דקב"ה כדקא יאות.
20
.ספר הזוהרשם


21
.ספר הזוהרשם.
22
רבנימין מזלאזיץאהבת דודים (למברגתקנ"ג), כזא-ב

No comments: